תגלית היסטורית מרגשת
חיבור לא ידוע
לאחד מחכמי הראשונים
ספר חיי עולם
כתב יד על קלף מהמאה ה-14
חיבור שלם בכתב יד על קלף, תוכחות מוסר, אזהרות וחידושי דינים – חובר על ידי אחד מחכמי הראשונים.
לאחר חיפוש ובדיקה מדוקדקת על ידי מומחים וספרנים, ניתן לקבוע בוודאות שהחיבור לא ידוע ממקור אחר ולא נמצא ממנו עוד העתקה בשום ספריה בעולם.
כבר לפני כ-30 שנה כתב בעל כתב היד ר' יחזקאל טופורוביץ בזה הלשון: במשך שנים רבות חקרנו ודרשנו אצל מומחים ספרנים בביליוגרפיים וכן נברנו ברשימות ביבליגרפיות ועדיין לא מצאנו חיבור כזה בכל העולם, דהיינו זה חיבור לא ידוע לאחד מרבותינו הראשונים, זה כבר שנים רבות מאוד שלא נתגלה חיבור מזמן הראשונים שלא היה ידוע, (מלבד המצוי והידוע בספריות), ואין צורך להאריך בחשיבותו המיוחדת ביותר של מציאת חיבור שכזה, תופעה נדירה מאוד לבד החשיבות המחקרית מיוחדת, עכ"ל.
כיום חזרנו וחיפשנו, פישפשנו ובדקנו בכל האפשרויות הנרחבות שיש כיום, ולא מצאנו את החיבור הזה, או אזכור ממנו באף ספריה בעולם.
גילוי וחשיפה של חיבור מתורת הראשונים שלא נודע עליו ממקור אחר או העתקה נוסף, הוא לא דבר שמתרחש בכל יום. והינה תגלית מרגשת ביותר.
החיבור הוא שלם לחלוטין מתחיל בכותרת הספר 'חיי עולם' ומסתיים במילה 'חזק'.
תוכן הספר:
נראה שמטרת המחבר הייתה לעורר על הדברים המצויים, הטעונים חיזוק.
בין הדברים שהוא מוכיח עליהם: חומר איסור שבועת שווא והמקללים ומזכירים שם שמים לבטלה (עמ' 1) חומרת עוון לשון הרע (עמ' 4) ומלשינות (עמ' 6) חשיבות עסק התורה (עמ' 7) חומרת עוון הבא על הגויה (עמ' 11) מעלת התפילה וחומרת האיסור לדבר בשעת התפילה ובבית הכנסת (עמ' 14) מזהיר על מצוות תפילין, ציצית ומזוזה (עמ' 17-19) ענין מאה ברכות (עמ' 20) וענין התשובה "זאת תורת האדם השב לשם יתברך בכל לבו" ומאריך בדברי חסידות ופרישות מופלאים (23)
הכל שזור ומתובל בפסוקי תנ"ך ומאמרי חז"ל כדרכן של הראשונים.
מקורותיו:
המחבר מביא מדברי רש"י ובעלי התוספות והקדמון האחרון המוזכר בשמו הוא רבינו אליעזר מגרמייז"א בעל הרוקח, בדברי המוסר שכותב בענין התפלה יש ציטוטים מהקדמת הרוקח, ועוד כמה הקבלות לרוקח ולמורא חטאים (ראה להלן), וכן לסמ"ג, סמ"ק, רבינו פרץ וארחות חיים.
תיקון רבי יעקב (רבינו תם)
בעמוד 20 מזהיר על ענין התפלה ומאה ברכות, ומביא את דברי ר"ת המובאים בתוס' מנחות דף מ"ג ע"ב שיש בפסוק מה ה' אלקיך שואל מעמך מאה אותיות, במלים "ובתיקון ר' יעקב פי' הטעם", (וכן הוא בסמ"ג עשין י"ט) ייתכן והכוונה לסידורו של רבינו תם המוזכר בראשונים ואבד.
אגרת 'צץ המטה'
בימי רבינו תם פשה נגע המלשינים ו'המוסרים' וכן אלו שתבעו את בעלי דינם בפני ערכאות של גויים.
רבינו תם ועמו חכמי הדור שראו בכך סכנה חמורה, גזרו חרם חמור ונידוי על אותם מלשינים ומוסרים
בתוכחת המחבר על עוון המלשינות כותב המחבר בזה הלשון:
ובגלל התועבות האלו עמדו רבותינו הקדמונים רשב"ם ור"ת ור"י בני ביתו של רש"י התייר הגדול, בהסכמת כל רבני מלכות צרפת וספרד ואשכנז ולותיר והאי ונדביהם ופרנסיהם וחתמו אגרת צץ המטה והטילו חרם ושמתא עליהם ועל כל קהילות ועל כל זרעם אחריהם להיות נוהגים תוקף כל הנידוי למי אשר יעבור על תקנתם שעשו בהסכמת הגדולים בימים ההם וזה לשון האגרת: צץ המטה היה לתנין ופרח בראש נהפך לנחש על כל מוצאי לשון הרע מלשיני סתר…
נוסח האגרת שלפנינו שונה מאוד מרוב הנוסחאות האחרות המופיעות בכמה מקומות.
בספר: Jewish Self Government in the Middle Ages הביא 6 נוסחאות שונות של אגרת "צץ המטה", [ראה בספר "ערכאות בהלכה" עמוד 30], הנוסח הכי קרוב לנוסח שלפנינו נמצא בכת"י בבריטיש מוזיאום.
ספר מורה חטאים ותיאור מבהיל על רבינו הרוקח
המחבר מביא בחיבור את הספר "מורה חטאים" לרבינו אליעזר מגרמייזא בעל הרוקח, שכמעט ואינו מובא בראשונים כלל.
בהביאו מדברי המורה חטאים הוא כותב "ומצינו במורה חטאים שקיבל הר"ר אליעזר מגרימייזא מפי מלאכי מעלה במעמד הנביאים ודוד ושלמה ואליהו".
תיאור מבהיל בסגנון זה על רבינו אליעזר מגרמייזא שקיבל דבריו ממלאכי מעלה במעמד הנביאים לא מצאנו בשום מקום אחר (והשווה כל בו סי' ס"ו).
לסיכום: לפנינו חיבור חשוב ביותר של אחד מרבותינו הראשונים שטרם בא לידינו עד היום, מלא וגדוש בדברי חסידות ופרישות ויראת שמים שזור בהרבה מאוד פסוקים ומאמרי חז"ל ומדרשים, הרבה חידושים הלכתיים, ובכמה וכמה מקומות במלים ספורים כלל חידושים רבים, ואין ספק שהוא נכתב ע"י אחד מרבותינו הראשונים.
יש בחיבור העתקה חשובה של אגרת 'צץ המטה' – חרם רשב"ם ר"ת על המלשינים וההולכים לערכאות, שונה מאוד מרוב המוחלט של הנוסחאות המופיעות במקומות אחרים.
תיאור כתב היד: כתב אשכנזי נאה ומסודר, על קלף דק, 30 עמודים (15 דף כתובים משני הצדדים) 24 שורות בכל עמוד. 14 * 19 ס"מ. בשולי עמ' 4 ציור של נמר.
שלם ומצב טוב.
במחקר הארוך המצורף לכתב היד הועלו השערות בדבר זהות המחבר, עניני ההלכה המחודשים שבספר וכן נוסחאותיו בדברי חז"ל.
מקור: אוסף יחזקאל טופורוביץ
חזונם של משפחת טופורוביץ הוא שהכת"י יצא לאור, ותשמח לסייע ולשיתוף פעולה עם הרוכש כדי להגשים את החזון הזה.
תיאור החיבור "חיי עולם"
מאת הרב ישראל בן ר' יחזקאל טופורוביץ
בעל ספר דרך ישראל
הכת"י שלפנינו הנקרא ספר "חיי עולם" הוא כת"י על קלף לערך משנת חמשת אלפים ק' (מאה ה -14 למנינם), חיבור לא ידוע מאחד מרבותינו הראשונים ז"ל, שהועתק בידי סופר מקצעי, לפני כ-30 שנה כתב על זה אאמו"ר הכ"מ בזה הלשון: במשך שנים רבות חקרנו ודרשנו אצל מומחים ספרנים בביליוגרפיים וכן נברנו ברשימות בבליגרפיות ועדיין לא מצאנו חיבור כזה בכל העולם, דהיינו זה חיבור לא ידוע לאחד מרבותינו הראשונים, זה כבר שנים רבות מאוד שלא נתגלה חיבור מזמן הראשונים שלא היה ידוע, (מלבד המצוי והידוע בספריות), ואין צורך להאריך בחשיבותו המיוחדת ביותר של מציאת חיבור שכזה, תופעה נדירה מאוד מלבד החשיבות המחקרית המיוחדת, עכ"ל. חזרנו היום וחפשנו בכל המקומות שניתן לחפש באפשרויות הנרחבות שיש כיום, ולא מצאנו את החיבור הזה.
הכת"י שלפנינו הוא חיבור שלם, מתחיל בכותרת "ספר חיי עולם" שבח ליחיד בעולם אמ' [אמן], בסוף הוא מסיים "חזק", החיבור שלפנינו הוא מעט הכמות ורב האיכות, כפי הנראה כונת המחבר היתה לעורר על הדברים המצויין הצריכים חיזוק, והאריך בדברי מוסר בדברים הטעונים חיזוק, כל דבריו שזורים בהרבה פסוקים ומאמרי חז"ל, ומרבה להביא מדרשים לא מפורסמים, את החיבור מסיים בדברי הנהגה והדרכה לאדם השב לשי"ת בכל לבו, דבריו רוויים בחסידות ופרישות, החיבור שלפנינו הוא יותר ספר מוסר מאשר ספר הלכה, אך שזורים בו הלכות רבות וגם לא מעט חידושים.
הכת"י הוא כת"י אשכנזי, מזכיר את רש"י ובעלי התוספות, הקדמון האחרון המוזכר בשמו הוא רבינו אליעזר מגרמייז"א בעל הרוקח זכר צדיק וקדוש לברכה, כמו כן בדברי המוסר שכותב בענין התפלה יש הרבה ציטוטים מהקדמת הרוקח, ועוד כמה הקבלות לרוקח ולמורא חטאים, וראה להלן שיש הרבה הקבלות לסמ"ג סמ"ק ורבינו פרץ וארחות חיים.
בשלהי הספר מופיע מספר פעמים הכינוי "מורי" לאדם המוכיח את חבירו בדברי נועם, הכינוי "מורי" גם לאנשים קטנים יותר, אנו מוצאים הרבה בתשובות מהר"ם מרוטנבורג ותלמידו הרא"ש ומהר"ח או"ז, מהר"ם מרוטנבורג כותב בתשובה (דפוס קרימונה סימן כ"ה ובתשובות מיימוניות משפטים סי' מ"ב) לתלמידו הרא"ש "דע לך מורי".
תוכן החיבור
החיבור מתחיל באזהרה על שבועת שוא ועל חומר האיסור וגודל העונש התלוי בזה, ואזהרות חמורות כנגד הפושעים והמורדים והמינין המדמים וממשילים כבודו יתברך, והמקללים ומזכירין שם שמים לבטלה.
בעמוד 4 עובר המחבר לדבר על עוון לשון הרע החמור, בעמוד זה נוסף למטה ציור מיוחד במינו של נמר נחשי, כפי הנראה הכונה היתה לצייר את הנחש הקדמון לפני שנקצצו רגליו, יש גם כיתוב באותיות קטנות בסמוך לציור עם רמזים שונים. – המחבר מאריך להרחיב ברעת החלי הגדול שבכל התחלואים המדווים והוא הנקרא מלשין הוא הפושע הגדול שהוא בכלל פושעי ישראל בגופם שגהינם כלה ודינם לא יכלה, לאחר שהפליג בחומרת העון, מעתיק את אגרת רבותינו חרם הקדמונים כנגד ההולכים לערכאות של גויים, האגרת נקראת "צץ המטה" ע"ש הכתוב ביחזקאל פרק ז' "צץ המטה פרח הזדון החמס קם למטה רשע", וראה להלן הרחבה בענין זה.
בעמוד 7 עובר המחבר לדבר בחשיבות עסק התורה, ומאריך הרבה להוכיח על עוון ביטול תורה ומעתיק הרבה פסוקים ומאמרי חז"ל מגמרות ומדרשים בגודל מעלת התורה וסגולותיה. בעמוד 11 מזהיר מחומרת עוון הבא על הגויה.
בסוף עמוד 14 מרחיב בענין התפלה ועל חומר האיסור לדבר בשעת התפלה ובבית הכנסת, בהמשך דבריו יש תיאור מבהיל על רבינו אליעזר מגרמייז"א בעל הרוקח זכר צדיק וקדוש לברכה, וכותב בזה הלשון: ומצינו במורא חטאים שקיבל הר"ר אליעזר מגרימייזא מפי מלאכי מעלה במעמד הנביאים ודוד ושלמה ואליהו, וראה להלן הרחבה בענין זה.
בעמודים 17-19 עובר המחבר להזהיר על מצות תפילין ציצית ומזוזה, המחבר מאריך בחשיבות הגדולה של מצות תפילין, ויש לציין שהרבה מאוד מדברי המחבר הם דברי הסמ"ג וראה להלן הרחבה בענין זה.
בעמוד 20 מזהיר על ענין התפלה ומאה ברכות, ומביא את דברי ר"ת המובאים בתוס' מנחות דף מ"ג ע"ב שיש בפסוק מה ה' אלקיך שואל מעמך מאה אותיות, במלים "ובתיקון ר' יעקב פי' הטעם", כלשון הסמ"ג עשין י"ט: "ובתקון רבינו יעקב כתוב שואל מלא ויש באותו המקרא מאה אותיות", [וראה במחז"ו סי' תקי"ט בהלכות ס"ת לר"ת שואל מלא]. בהמשך דבריו מאריך להזהיר על הצורך לכוין בתפילה, וכותב תוכחה מופלאה בזה הלשון: "ולא עוד איך יאמר בתוך תפילתו יהיו לרצון אמרי פי והגיון לבי לפניך והוא חשב בתפילתו בחטאותיו בהבלי זמן וקורותיו".
בעמוד 23 עובר לדבר מענין התשובה "זאת תורת האדם השב לשם יתברך בכל לבו" ומאריך בדברי חסידות ופרישות מופלאים איך יתנהג האדם בדרך היראה, וגם להשיב לב חבירו לעבודת השם בלשון רכה, ואיך יביא שלום בין איש לאשתו.
בעמוד האחרון כותב: ויתפלל מנחה גדולה בכיון הלב כמבואר באגרת התפלה וכו' ותפילת ערבית יתפלל עם הצבור בכיון כמבואר באגרת התפילה, יתכן שכונת המחבר לדברי עצמו שכתב קודם לכן דברי כיבושין להתפלל בכונה ולזה קורא "אגרת התפלה".
אגרת "צץ המטה"
בתוכחת המחבר על עון מלשינות כתוב המחבר בזה הלשון: ובגלל התועבות האילו עמדו רבותינו הקדמונים רשב"ם ור"ת ור"י בני ביתו של רש"י התייר הגדול בהסכמת כל רבני מלכות צרפת וספרד ואשכנז ולותיר והאי ונדביהם ופרנסיהם וחתמו אגרת צץ המטה והטילו חרם ושמת' עליהם ועל כל קהילו' ועל כל זרעם אחריהם להיות נוהגים תוקף כל הנידוי למי אשר יעבור על תקנתם שעשו בהסכמת הגדולים בימים ההם וזה לשון האגרת צץ המטה היה לתנין ופרח בראש נהפך לנחש על כל מוצאי לשון הרע מלשיני סתר… נוסח האגרת שלפנינו שונה מאוד מנוסחאות אחרות המופיעות בכמה מקומות, חלקו הראשון מובא בסגנון שלפנינו בספר כלבו סי' קי"ז, תחת תקנות רבינו יעקב זצ"ל בהסכמת זקני וחכמי טריוי"ש אליור"א ריינ"ש פרי"ש ליאו"ן וקרפנטר"א ולומברדיא"ה וחבל הים ואניוב ופייטי"ן ולותיר, סוף האגרת שלפנינו מובא בשו"ת מהר"ם מרוטנבורג דפוס פראג סימן אלף כ"ב, תחת תקנות שתקן ר"ת באגודת בני צרפת, ומסיים ועל תקנה זו חתומה שמואל ב"ר מאיר, יעקב ב"ר מאיר, אליעזר ב"ר נתן וק"ן רבנים, בספר: Jewish Self Government in the Middle Ages הביא 6 נוסחאות שונות של אגרת "צץ המטה", [ראה בספר "ערכאות בהלכה" עמוד 30], ובעמוד 159 הביא את הנוסח שלפנינו ע"פ כת"י הנמצא בבריטיש מוזיאון, שם מופיע גם כל ההקדמה לאגרת הנמצא גם בחיבור שלפנינו ומתחיל בזה הלשון: זה הכתב שנקרא צץ המטה שגזרו רבינו שמואל בן רבי' מאיר [כאן חסר בכת"י של הבריטיש מוזיאון המילים "ורבינו יעקב ב"ר מאיר" בחיבור שלפנינו זה מופיע, זה אומר שהמחבר שלנו כנראה לא העתיק את דבריו מהכת"י ההוא] ור' יצחק אחיהם בני התייר הגדול רש"י ושלחו בכל הגולה שבמלכות צרפת ולותיר ואשכנז והרבה מספרד הגדולים והנדיבים כולם חתמו בזאת האגרת והטילו חרם ושמת' עליהם ועל זרעם לעולם והא לך האגרת וכו', בסוף האגרת שבמוזיאון הבריטי יש מספר פסקאות נוספים שהמחבר בחיבור שלפנינו לא העתיק, וסיים את העתקתו במילם "ואויבנו פלילים".
חידושים בחיבור שלפנינו
יש בחיבור שלפנינו כמה וכמה חידושים הלכתיים, בתחלת החיבור כותב לגבי להעיד עם פסול לעדות "גם המביאו לב"ד כדי להעיד עובר בלאו שנאמר אל תשת ידך כלומר אל תשת רשע עד", משמע שמדייק מלשון הלאו שלהביא את העד הפסול להעיד בבית דין הוא גם כן בכלל הלאו, ולע"ע לא מצאנו חידוש זה בשאר ראשונים.
חידוש נוסף הוא מה שכותב המחבר שרק הנשבע בכינוי הלעז לוקה ונקרא רשע ופסול לעדות רק לאחר התראה בפני עדים כשרים, אבל מהשמות המובהקין והכינויין בלשון עברית לא בעינן התראה ונקרא רשע ופסול לעדות גם בלא התראה, ולא מצאנו בפוסקים חילוק זה, והרמב"ם פרק כ"ו מהלכות סנהדרין ה"ד כתב: אינו לוקה עד שיתרו בו בפני עדים כשאר כל חייבי לאוין אבל אם לא היתה שם התראה או שקלל בלא שם ובלא כינוי וכו' אינו לוקה.
עוד כותב המחבר בזה הלשון: "ופירשו רבותי' אזהרה למזכיר שם שמים לבטלה מלא תקלל חרש ועשה דליראה אותו שלא להזכירו מאת ה' אלקיך תירא אותו תעבוד", דברים אלו צריכים עיון, לאו דלא תקלל חרש אין לו שייכות לאיסור הזכרת שם שמים לבטלה רק למקלל בשם, כמבואר בגמ' תמורה ריש דף ד', ואפשר שיש חסרון או טעות סופר בהעתקת הכת"י.
עוד משמע מדברי המחבר דהשומע אזכרת השם מפי חבירו ראוי לנדותו הוא גם בכינויים בלשון לעז, וכן מבואר בתשובות הגאונים (שערי תשובה סי' קמ"ב) ובר' ירוחם נתיב י"ד ח"ח, אמנם יש חולקים וסוברים שהמוציא אזכרה בלעז לבטלה אין מנדים אותו רק גוערים בו עי' נמוק"י נדרים דף ז' ע"ב בשם ריטב"א.
עוד משמע בדברי המחבר דהאיסור להזכיר שם שמים בידים לא נקיות או במבואות המטונפות, הוא גם בכינויים, ועיין מג"א סי' ד' ס"ק כ"ח שהביא כן מסדה"י, ועיין א"ר שם, אמנם בשו"ע הגר"ז או"ח סי' א' ס"ה כתב שאין איסור רק בשמות שאינם נמחקים עיי"ש.
בעמוד 12 בתוך העונות שמונה במי שבא על הגויה, יש כמה חידושים, המחבר כותב שהעובר על אזהרת דברי חכמים קאי בארור אשר לא יקים את דברי התורה הזאת, ועובר בלא תגרעו, ועובר על ואת ד' אלהיך תירא את לרבות תלמידי חכמים והירא את אדוניו אינו עובר על דבריו, ולא מצאתי מי שיאמר חידוש זה, ובמדרש תנחומא פרשת תזריע סימן ט' איתא דהעובר על דברי חכמים נאמר עליו כה אמר ה' אלהי ישראל ארור האיש אשר לא ישמע את דברי הברית הזאת (ירמיה י"א), עוד כותב המחבר דהבא על הגויה עובר בלא תחמוד שנאמר ואמתו, ר"ל דכתיב לא תחמוד אשת רעך ועבדו ואמתו ושורו וחמרו, וחידוש זה גם לא מצאתי.
ודעת המחבר דהלאו של "בתו לא תקח לבנך" נאמר רק בשבעה אומות, אבל בשאר אומות אינו אסור אלא מדרבנן, וזה כדעת הסמ"ג לאוין סי' קי"ב ויראים סי' כ"ז החולקים על הרמב"ם שסובר שלוקה מה"ת, וכן דעת האורחות חיים הל' ביאות אסורות דין ח'.
רבינו המחבר מאריך בעוון ביטול תורה, וכותב בזה"ל: ועוד בעבור החוטא לא נימנע שיהפך העולם לתהו ובהו דכתיב כי על פי הדברים האלה כרתי אתך ברית וכתיב אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי, וזה ע"פ הגמ' בע"ז דף ג' ע"א, מלמד שהתנה הקב"ה עם מעשה בראשית ואמר אם ישראל מקבלין את תורתי מוטב ואם לאו אני אחזיר אתכם לתוהו ובוהו, וכמו שהאריך בזה הנפש החיים בשער ד' פרק י"א.
בענין התפלה ועל חומר האיסור לדבר בשעת התפלה ובבית הכנסת, יש בדברי המחבר חידוש בדברי הגמ' ברכות דף ח' ע"א רב ששת מהדר אפיה וגריס אמר אנן בדידן ואינהו בדידהו, וכתב המחבר בזה הלשון: ועוד (נראה שיש כאן מחיקה) פירשו ועזבי י"י יכלו זה המניח ספר תורה ויוצא שאפילו רב ששת היה רגיל בשעת קריאת התורה לחזור פניו מן הצבור ושונה ביחידי ולא ניחא להו לרבנן, ואולי כונתו שהראשונים לא ניחא להו בקולא זו, והגבילו אותו לרב ששת וכיו"ב שהיתה תורתו אומנתו, אבל לא לשאר בני אדם.
לשון רבינו המחבר: אמרו רבותינו גדולה תפילה בשעתה מתלמוד תורה, לשון הגמ' בברכות דף ל"ב ע"ב גדולה תפילה יותר ממעשים טובים ויותר מקרבנות, ועי' תוס' ברכות י' ב' ד"ה גדול, ושו"ת מהרשד"ם או"ח סי' ל'.
עוד כתב רבינו המחבר: "ומשה רבינו נקנס שלא יכנס לארץ בעבור שנותו להכות(ו) על הצור פעמים", משמע שסובר כדברי הרמב"ן ורבינו בחיי פרשת חוקת שחטא משה רבינו היה מה שהכה על הצור פעמים עיין בדבריהם מה שפי' ע"ד הסוד.
בשלהי החיבור כאשר מדבר מענין התשובה ואיך יביא שלום בין איש לאשתו, כותב המחבר שידבר על לב חבירו ששונא את אשתו מחמת שלא זכה לבנים ממנה אף אם בודאי היא עקרה "מאחר שנתנה השם לחלקך גזירה היא מלפניו שלא להיות לך בנים", משמע מדבריו שגם לאחר עשר שנים אינו חייב לגרשה, ואולי מדובר רק באופן שע"פ הדין אינו חייב לגרשה, ודעת היראים והסמ"ג (עשין מ"ט) שאין ישיבת חו"ל עולה לו מן המניין שיש לתלות שמה שלא הוליד זהו בעון חוצה לארץ.
בסוף החיבור נראה מדברי המחבר שסובר שיותר ראוי להתפלל מנחה גדולה ולא מנחה קטנה, וכותב בדברי ההנהגה שיתפלל מנחה גדולה ביחידות, ובשעת מנחה קטנה יבא לבית הכנסת וישמע התפילה מפי החזן ויענה אמן וקדיש בכונת השמיעה על הנכון, ומשמע שהיה נהוג במקומו להתפלל מנחה גדולה.
זיהוי המחבר
ישנם מספר ספרים שנקראו בשם "חיי עולם", ספר היראה המיוחס לרבינו יונה [ויש המיחסים אותו לרבינו יצחק חסיד] היה נקרא בשם "חיי עולם" ומובא בשם זה בב"י או"ח סי' ר"נ ור"ס, החיבור שלפנינו אין לו קשר לספר היראה. המרדכי בהלכות ציצית סימן תתק"נ כותב דין בשם החיי עולם (יזהר אדם שלא יהא חלוקו פתוח מב' צדדים) והובא בב"י או"ח סימן י', דין זה לא נמצא בחיבור שלפנינו, ונמצא בספר חסידים החדש (הנקרא גם ספר המשכיל) לרבינו משה הכהן בן אחותו של הרא"ש.
בספר חסידים החדש, כותב "ותרויח בין הדבקים של ק"ש, וגם במקומות אחרים שתמצא בספר חיי עולם", וזה נמצא לפנינו בספר היראה ואינו נמצא בחיבור שלפנינו, אולם אח"כ כתב עוד "ובתפלתך תתנהג בכל הסדר שתמצא בספר חיי העולם שיסד ר' יצחק", משמע שזהו ספר אחר הנקרא "חיי העולם", בחיבור שלפנינו כאשר המחבר מדבר מענין התפלה יש התאמה לבין הדברים הכתובים בספר חסידים החדש, בפרט מה שכותב שם שהתפלה היא עבודה, וכשם שבקרבן פוסל מחשבת פיגול כך גם בתפלה פוסלת מחשבת פיגול, הדברים הללו כתובים גם בחיבור שלפנינו, אך בהחלט יתכן שמדובר בחיבור אחר.
יש לציין שיש בדברי רבינו המחבר כמה וכמה מטבעות לשון שלא מצאנו בראשונים אחרים שלפנינו, ונציין כמה מהם: "אך את זה ידעתי ואדברה", "ויתן און בלבבו ויאנח במרירות לב", "והוא החלי הגדול שבכל התחלואים המדווים", "ובגלל התועבות האלו", "וענהו רוח הקודש", "לכן רעות רבות מתילדות בביטול התורה", "ובדברו עם בני אדם יהיה קולו נמוך ודבורו דכא", "ואם החוטא הרע הפושע המורד אשר עונותי רבו מחול ובכל יום הלכתי הולך וגדל בפשעים ובמרדים מה אעשה איך לא שמתי על ליבי ידיעתך והבנתך תעלומי וסתרי הרהורי ומחשבותי סרעפי וכליותי", "כי הוא יודע נגלי ונסתרי וגמלתו הטובה לאוהביו ולעובדיו בשני עולמי' וידעתי שכל הספקותיי ורוחי אינם אלא מאיתו", "וכל מה שיאמר יאמר בבכי גדול ועצום ובאנחה גדולה ובהארכת נשימה בכל כחו".
בחיבור שלפנינו יש גם כמה ציטוטים מדברי הרוקח בהקדמתו, בדבריו בענין התפלה כותב: לכן עמוד באימה וחשוב בפני מי אתה עומד ולמי אתה מדבר ואם דאגה ומחשבה בלבך תשיחנה בעת תפילתך… אם רעיון בא אליך באמצע תפילתך החרש עד שתוכל לכיון לבך דקדק בכל תיבה להרגישה ולהוציאה מפיך שלא תטעה… אני קרוץ מחומר ולא בינת אדם לי עירום בחיי ומבזה רימה ותולעה סרוחה אקרוע סגור לבי ואבואה פתחיו בפחד ויראה… הכל הוא מדברי הרוקח בהקדמתו בשינויי לשון קלים, בתחלת הספר כותב המחבר: ולא ישבע לעולם אפי' בנשמת אבותיו, מקורו בהלכות תשובה לרוקח סי' כ"ה, ובמורא חטאים המובא בכלבו ובארחות חיים ובתשובות מהר"ם מרוטנבורג, כמו כן מה שכתב רבינו המחבר בדברי החיזוק להתפלל בכונה "ולא עוד איך יאמר בתוך תפילתו יהיו לרצון אמרי פי והגיון לבי לפניך והוא חשב בתפילתו בחטאותיו בהבלי זמן וקורותיו", דברים אלו יסודם ברוקח הלכות חסידות שורש ענוה.
מתוך עיון בחיבור שלפנינו נראה שיש סיבות חזקות ליחסו לרבינו משה מקוצי בעל הסמ"ג, וזאת משום שמהות החיבור שלפנינו הוא חיבור הבא להזהיר את עם ישראל על קיום המצות הרפויות בידם, וזה תואם מאוד לפועלו הגדול של הסמ"ג שסובב מעיר לעיר וממדינה למדינה להוכיח את עם ישראל על קיום המצות, כאשר כותב בהקדמתו ובעשין ג', וזה לשונו: ויהי אחר ארבעה אלפים ותשע מאות ותשעים וחמש שנים לבריאת עולם היתה סיבה מן השמים להוכיח, ובשנת תתקצ"ו הייתי בספרד להוכיחם ואמץ הקב"ה זרועותי בחלומות היהודים ובחלומות הגוים וחזיונות הכוכבים ויט עלי חסדו ותרגז הארץ ותהי לחרדת אלוקים ועשו תשובות גדולות וקבלו אלפים ורבבות מצות תפילין מזוזות וציצית וכן בשאר ארצות הייתי אחר כך ונתקבלו דברי בכל המקומות ובקשו ממני לכתוב פירוש המצות בקוצר, וכפי שכותב בהקדמתו בתחילת אלף הששי בא אלי עניין מראה בחלום קום עשה ספר תורה משני חלקים, עכ"ל.
הרבה מאוד מדברי החיבור שלפנינו הן הן דברי הסמ"ג, בפרט באזהרת המחבר על מצות תפילין ומזוזה יש הקבלות רבות לסמ"ג בעשין סימן ג', הן בביאור הענין שיש ג' אותות לעם ישראל, ברית, שבת, ותפילין, וע"פ שנים עדים יקום דבר, והן במה שכתב המחבר "אבל בשעה תפילה אין לך רשע שלא יהא ראוי לשומם ק"ו מספר תורה", וכן במה שכתב בהמשך דבריו "ואמ' רבותי' שיותר חפץ השם שאדם רשע יניח תפילין מאדם צדיק", כל הדברים נמצאים לפנינו בסמ"ג, (מה שכתב "ואמרו רבותינו" יתכן שכונתו לדברי המכילתא פרשת בא (פרשה י"ז) שאמרו שם בזה"ל: ולזכרון בין עיניך למען תהיה תורת ה' בפיך מכאן אמרו כל המניח תפילין כאלו קורא בתורה וכל הקורא בתורה פטור מן התפילין), ובכל דברי המחבר אין אזכור כלל לסמ"ג, וזה נותן לחשוב שמדובר בחיבור של הסמ"ג עצמו כאשר סובב בגלויות ישראל להוכיחם על קיום המצות ודרש להם דרשות כנזכר בסמ"ג כמה פעמים "עוד זאת דרשתי להם", וכמעט כל הדרשות הללו נמצאים בחיבור שלפנינו, ומתחלה ונמנע מלכתוב ספר מצות עד תחלת האלף הששי שבא אליו מראה בחלום, ויתכן שקודם לכן כתב את החיבור הקצר הזה שהן הן מקצת דרשותיו שדרש למשוך ולהלהיב את לב עם ישראל ליראת ה' וקיום המצוות הרפויות.
יש בחיבור שלפנינו אריכות בחומרת איסור הבא על הגויה, וכמה מדבריו נמצאים בסמ"ג לאוין סימן קי"ב, והסמ"ג מסיים שם "והארכתי בדרשות כאלו בגלות ירושלם אשר בספרד והוציאו נשים נכריות רבות בשנת תתקצ"ו לפרט שבח לאדון הכל", ויתכן שהאריכות שלפנינו הן הן דרשותיו של הסמ"ג.
כמו כן בסמ"ג עשין סי' י"ב כתב בזה"ל: ודרשתי לגליות ישראל כי ברית תורה נכרת בדם שנאמר הנה דם הברית אשר כרת ה' עמכם, וכל שאינו עוסק בתורה חרב מביא לעולם שנאמר והבאתי וגו' חרב נוקמת נקם ברית, ומסקינן בסוטה פרק נוטל כי עבירה מכבה מצוה ואין עבירה מכבה תורה עכ"ל, כל שלשת הנקודות הללו שכותב הסמ"ג נמצאים בחיבור שלפנינו בדרשת המחבר שלא לפרוש מן התורה, ואינם כתובים יחד, אלא מפוזרים בתוך כל אריכות דבריו כארבע עמודים דברי תוכחה בחומרת עוון הפורש מן התורה והמבטל תלמודה ובגודל מעלת עסק התורה, כך שנראים הדברים שהמחבר לא העתיק דבריו מהסמ"ג אלא להיפך דברי הסמ"ג הם תקציר מהחיבור שלפנינו, לשון החיבור מתחיל: "שלא לפרוש מן התורה דכתיב רק השמר לך ושמור נפשך מאד פן תשכח וגו' ואפילו זקן מוזהר בזה דכתי' ופן יסורו מלבבך כל ימי חייך", ולשון הסמ"ג לאוין י"ג: "הפורש מן התורה אפילו זקן מופלג עובר בלא תעשה שנאמר ופן יסורו מלבבך כל ימי חייך", אמנם יש לציין שלשון הסמ"ק מצוה ט"ו: שלא לפרוש מן התורה דכתיב רק השמר לך ושמור נפשך מאד פן תשכח… וזה ממש כלשון החיבור שלפנינו אלא שבסמ"ק לא נזכר ואפי' זקן, רק ר' פרץ כתבו בהגהות.
בסמ"ג עשין ט"ז כותב: הנה דרשתי לרבים העולה בדרך התשובה… ויכרע על ברכיו שעה אחת ביום וכפיו פרושות השמימה ויתודה ויבקש רחמים שיעזרהו האלקים על תשובתו ותקנתי על זה בקשה מיוחדת והיא כתובה לרבים עכ"ל, לפנינו בחיבור יש אריכות המתחלת בזאת תורת האדם השב לשם יתברך בכל לבו, וכתוב נוסח וידוי ארוך שיתוודה כל יום בסוף אשמורה שניה של הלילה, וראה בביאורי מהרש"ל לסמ"ג מה שהביא נוסח תפלה אחר.
בנוסף בעמוד 20 מזהיר על ענין התפלה ומאה ברכות, ומביא את דברי ר"ת המובאים בתוס' מנחות דף מ"ג ע"ב שיש בפסוק מה ה' אלקיך שואל מעמך מאה אותיות, במלים "ובתיקון ר' יעקב פי' הטעם", ובסמ"ג עשין י"ט: "ובתקון רבינו יעקב כתוב שואל מלא ויש באותו המקרא מאה אותיות", כמו כן בעשין כ"ה מביא הסמ"ג את דברי ר"ת בלשון "כל זה פירש בתיקון שלו".
סיבה נוספת יש ליחס את החיבור לסמ"ג, משום שלאורך כל החיבור בולט מאוד שהמחבר לא מקפיד להעתיק את מאמרי חז"ל כלשונם, ואפילו כשמצטט פסוקים אינו מקפיד תמיד לדקדק בהעתקת הפסוק כלשונו ממש, והסמ"ג כותב בהקדמתו, "ומכל מלמדי השכלתי להביא ראיות קצרות בכל היכולת ולא בלשון תלמוד ממש כי בכמה מקומות שיניתי הלשון לכותבו בלשון צח וקצר למען ירוץ הקורא בו".
אולם בכמה מקומות דברי המחבר מקבילים לסמ"ק, באזהרה על מצות מזוזה כותב המחבר "ויש אומרים שעיר שיש בה חזירים פטורה מן המזוזה ואין הדין כך אך טוב לכסות את המזוזה במקום שיש טינוף", ובסמ"ג עשין כ"ג כתוב: יש אומרים שיש בירושלמי עיר שיש בה חזירים פטורין מן המזוזה ואומר רבינו יצחק ברבי אברהם [כי] נשתקע הדבר ולא נאמר וכו', ולשון הסמ"ק מצוה קנ"ד: ויש שהיו אומר' עיר שיש בה חזירים פטורה מן המזוזה ואין זה נמצא בשום מקום בירושלמי ובתלמוד שלנו אך בכל מקום שיש טינוף סביבו טוב לכסות כל המזוזה שלא תהא נראית עכ"ל, דברי המחבר תואמים יותר לסמ"ק, גם תחלת דברי המחבר: כל מי שאין לו מזוזה בכל פתח שדרכו לצאת ולבא בו עובר בשני עשה ובעון מזוזה בניו ובנותיו מתים כשהם קטנים שנאמר גם בכנפיך וכו' הכל הוא בסמ"ק ולא בסמ"ג. – אבל מאידך המחבר מסיים: ועוד אמרו רבותינו ז"ל כל מי שיש לו תפילין בראשו ובזרועו ומזוזה בפיתחו וציצית בבגדו בידוע שלא יחטא והחוט המשולש במהרה לא ינתק, וכל זה הוא מדברי הסמ"ג עשין ג' וכ"ג.
בענין האיסור להעיד עם רשע, כותב המחבר בעמוד 2 בזה הלשון: והנקרא רשע לא דיו שהוא פסול לעדות אלא אפילו מעיד עמו עובר בלאו שנא' אל תשת ידך עם רשע להיות עד חמס ולא שיכבוש עדותו הכשר אלא לא ישתף הפסול עמו אך את זה ידעתי ואדברה עכ"ל, דברים אלו הם דעת ר' פרץ בהגהות סמ"ק מצוה רל"ז, שנראה שבא לחלוק על הסמ"ק שהעתיק את דברי הסמ"ג שכתב בלאוין סימן רי"ד: "אפילו עד כשר שידע בחבירו שהוא רשע ואין הדיינין מכירין רשעו אסור להעיד עמו אע"פ שהוא עדות אמת מפני שמצטרף עמו ונמצא זה הכשר השית ידו עם הרשע עד שנתקבלה עדותו", ור' פרץ הקשה עליהם האיך יכבוש עדותו, וסיים נראה שאינו אסור אלא שלא יאמר הכשר אני ופלו' ראינו כך אלא י"ל כך ראיתי, ואלו הם דברי המחבר.
כמו כן בשלהי החיבור נראה מדברי המחבר שלכתחלה אפשר להתפלל מנחה גדולה, ואילו בסמ"ג עשין י"ט מביא את דברי הרמב"ם שתיקנו זמנה מתשע שעות ומחצה והיא הנקראת מנחה קטנה והמתפלל משש שעות ומחצה יצא.
מנגד נראה שיש סיבות לחשוב שאולי החיבור הוא של רבינו אהרן הכהן מלוניל [נרבונה] מחברם של הארחות חיים והכלבו, ראשית המחבר מביא בחיבור את הספר "מורה חטאים" לרבינו אליעזר מגרמייז"א בעל הרוקח, [תוכן דברי המחבר נמצאים במורה חטאים סימן כ"ב וסימן ל"ד בתיקוני תשובה למדבר בבית הכנסת ולמסיג גבול, וגם ברוקח הגדול הלכות תשובה סי' כ"ו], והספר מורה חטאים אינו מובא בראשונים כלל, וכל עיקר החיבור הוא מה שנמצא בכלבו סימן ס"ו שם מובא "ספר נקרא מורה חטאים ונקרא ספר הכפרות חברו ה"ר אליעזר מגראמישא ז"ל", וכן מועתק במקצת בארחות חיים ליקוטים מספר הכפרות, יתירה מזו לשון המחבר: "ומצינו במורה חטאים שקיבל הר"ר אליעזר מגרימייזא מפי מלאכי מעל' במעמד הנביאים ודוד ושלמה ואליהו", תיאור מבהיל זה על רבינו אליעזר מגרמייז"א זכר צדיק וקדוש לברכה מבוסס על המורה חטאים עצמו הנדפס בכלבו, בשלהי החיבור כותב בזה הלשון: זה אמר לי מטטרו"ן שר הפנים ומיכא"ל וגבריא"ל ושמעיא"ל וסנדלפו"ן ואליהו ודוד ושלמה וכל הנביאים והמלאכים לה' בני אל תחטא בעינים וכו', (כנראה שספר מורה חטאים בכלבו מסתיים במילים "עובד יוצרו באמת", ומשם ואילך מעתיק הכלבו דברי מוסר ממהר"ם מרוטנבורג והר"ם מאייברא), ולא מצאתי בשום מקום אחר תיאור זה שקיבל דבריו ממלאכי מעלה במעמד הנביאים, [בשו"ת מהר"ם מרוטנבורג (דפוס פראג סי' אלף כ"ג) כותב: ואם ניחם על הרעה שעשה הא לך תשובה לכל עון ולכל חטאת יסוד הרב רבי אליעזר בן רבינו יהודה כאשר קבל מרבינו יהודה חסיד אב החכמה בן רבינו שמואל הקדוש החסיד הנביא בן רבינו קלונימוס משפירא הזקן בן רבינו יצחק ז"ל והמה קבלו רב מרב גאון מגאון חכם מחכם הלכה למשה מסיני].
יש לציין שרבים מן הדברים המצוטטים בחיבור שלפנינו נמצאים בארחות חיים ובכלבו, ובכלל זה דעת רבינו פרץ שהעד הכשר לא יכבוש עדותו מובאים בארחות חיים הלכות עדויות סימן ג' ובכלבו סי' פ"א, יתירה מזו בעמוד 5 מאריך המחבר בחומרת איסור דיבור לשון הרע ומביא שם את דברי המדרש בזה הלשון: "ואמרו רבותינו כי לעתיד לבוא ישאל הקב"ה לגוי מפני מה גזלת מבני והגוי עונה פלוני ישר' הלשינו מיד ידחה הגוי את הישר' לגיהנם שנ' איש לשון בל יכון בארץ איש חמס יצידנו למדחפות", בלשון זו מעתיק הארחות חיים בדין הולך רכיל את לשון המדרש, ואילו הסמ"ק במצוה קכ"ד מעתיק את לשון המדרש בזה הלשון: שלעתיד לבא הקב"ה שואל לגזלן למה גזלת ממון בני והגזלן עונה פלוני ישראל הלשינו מיד הגזלן דוחה את ישראל לגיהנם, אך לאידך גיסא הסמ"ק מעתיק "מיד הגזלן דוחה את ישראל לגיהנם" כלשון המחבר, ואילו האורחות חיים כותב "מיד הגוי דוחה ישראל ונופלין שניהם לגהינם", ובאמת שינוי הלשון של גוי וגזלן יכול להיות שהוא פרי הצנזורה ואין מזה ראיה כלל.
עוד מביא המחבר את דברי המדרש תהלים, דורו של שאול היו הולכים במלחמה וניצחים מפני שהיו ביניהם מלשינות דואג האדומי והזיפים אע"פ שהיו כל בני הדור משנים עשר ולמעלה יודעים לדרוש את התורה מ"ט פנים, לשון השוח"ט (מזמור ז') תינוקות שהיו בימי שאול ושמואל עד שלא הביאו שתי שערות היו דורשין את התורה מ"ט פנים טהור ומ"ט פנים טמא, הלשון שכותב המחבר הוא כלשונו של הארחות חיים בדין ההולך רכיל, "ודורו של שאול היו בעלי תורה והיו דורשין אותה בארבעים (ושתים) [ותשעה] פנים ואפילו תינוקות של י"ב שנה". ככלל דברי החיבור בענין לשון הרע ברובם כתובים בדברי הסמ"ק סי' קכ"ד והאחרות חיים בדין ההולך רכיל.
כאשר מדבר מענין התפלה כותב: וידוע לנו שהתפילה באה במקום הקרבנות כדכתי' ונשלמה פרים שפתינו ומקובלת יותר מן הקרבנות כמו שבארנו וידענו שאפילו הקרבן מפוגל בעירוב מחשבה כ"ש התפילה, כעין דברים אלו כתב הארחות חיים בהלכות תפלה, ובשלהי החיבור כותב המחבר: "זאת תורת האדם השב לש' ית' בכל לבו", זה סגנון המורה חטאים בשלהי הספר המובא בכלבו, זאת תורת השב בכל לבבו ובכל נפשו לידבק בבוראו וכו'.
אלא שבחיבור שלפנינו יש דין ברור כדעת הסמ"ג ושלא כדעת הסמ"ק והארחות חיים, באיסור לבא אל הגויה כותב המחבר דהא דכתיב את בתו לא תקח לבנך מיירי דוקא בשבעה עממין אבל בשאר אומות איסורו מדרבנן, וזה כדעת הסמ"ג לאוין קי"ב שאין הכתוב מדבר אלא בשבעה אומות דוקא, אבל דעת הסמ"ק מצוה ר"צ והארחות חיים הלכות ביאות אסורות דדרך חתנות אסור בכל האומות דבר תורה ולוקה עליהן.
וזה מחזיר אותנו להשערה הראשונה שהחיבור שלפנינו הוא אכן של הסמ"ג, ומה שכתב שאסור להעיד עם עד פסול כונתו רק שלא יעיד יחד איתו, אבל בפני עצמו יעיד, כמו שכתוב בחיבור שלפנינו, ואף שלשון המחבר תואם ממש ללשונו של רבינו פרץ "וקשה האיך יכבוש עדותו", יתכן שהחיבור שלפנינו היה לפני רבינו פרץ והוא העתיק ממנו לשון זה, וכן שאר הקבלות שיש בין החיבור הנוכחי לסמ"ק וארחות חיים יתכן מאוד שהם העתיקו מחיבור זה, כי עינינו רואות שהחיבור שלפנינו הועתק בידי סופרים, וספר מורה חטאים בנוסח הנמצא בכלבו, כשם שהיה לפני בעל הארחות חיים, כך יתכן שהיה לפני הסמ"ג.
יתכן שהמחבר שלפנינו העתיק דבריו מהסמ"ג וסמ"ק וארחות חיים, אך מסגנון הספר כולו נראה שהמחבר היה מהגדולים אשר בארץ, וכותב דברים רבים שלא נמצאו בספרים אחרים, והיות ואינו מזכיר בשום מקום לא את הסמ"ג ולא שאר מחברים שהעתיק מהם, זה מחזק את ההשערה שהמחבר הוא בעל הסמ"ג עצמו והם העתיקו ממנו.
יש מקום לחשוב אולי שהחיבור הזה הוא של מהר"ם מרוטנבורג, וזאת מכמה סיבות, ראשית מהר"ם היה בן עירו של הרוקח, ובשו"ת מהר"ם מרוטנבורג דפוס פראג סי' אלף כ"ג מובא דרכי תשובה לכל עוון ולכל חטאת מיסוד הרב רבי אליעזר בן רבינו יהודה, גם בחיבור שלפנינו כותב: ולא ישבע לעולם אפי' בנשמת אבותיו, ובתשובת מהר"ם הנ"ל כותב ג"כ ויש לו להזהר שלא ישבע אפי' באמת לא בתורה ולא בנשמת אבותיו, והעיקר שבסוף החיבור כותב: וישים לב חבריו ליראת הש' ית' כדי לחבאתם תחת כנפיו ויוכיחם בלשון רכה ובדברים רכים ויאמר לחבירו בשעה תוכחתו דע לך מורי כי חטאתי לשם ית' יותר ממה שאין פי יכולה לדבר… יאמר לו מורי ידעת… ואם אין בידו יפייסו בדברים ויאמר לו מורי דע לך כי כל מה שגזר השם ית' על בריותיו גוזר לטוב להם לעולם הבא, לשון זה מופיע רבות מאוד בתשובות מהר"ם, אך אין בכל זה ביסוס ליחס החיבור למהר"ם.
סיכום
לפנינו חיבור חשוב ביותר של אחד מרבותינו הראשונים שטרם בא לידינו עד היום, ואולי יזכה לראות את אור הדפוס בדורות האחרונים, החיבור מלא וגדוש בדברי חסידות ופרישות ויראת שמים בדרגות גבוהות, שזור בהרבה מאוד פסוקים ומאמרי חז"ל ומדרשים, יש בחיבור גם הרבה חידושים הלכתיים, ובכמה וכמה מקומות במלים ספורים כלל חידושים רבים, ואין ספק שהוא נכתב ע"י אחד מרבותינו הראשונים, העובדה שהכת"י שלפנינו אינו כת"י של המחבר עצמו רק פרי העתקה של סופר מקצועי, מחזקת את ההנחה שהחיבור נכתב בידי אחד מרבותינו הראשונים, והיה חיבור חשוב שהועתק בידי סופרים, יתכן שנשמר לאורך זמן והועתק לאחר זמן רב.
יש בחיבור העתקה חשובה של החרם של רשב"ם ר"ת ור"י בני בתו של רש"י התייר הגדול על המלשינים וההולכים לערכאות, הנקרא אגרת "צץ המטה", נוסח האגרת שלפנינו שונה מאוד מהנוסחאות המופיעות במקומות אחרים, ונוסח דומה לזה שלפנינו נמצא בכת"י בבריטיש מוזיאון, כמו שהובא בספר Jewish Self Government in the Middle Ages, עמוד 159.
כמו כן יש בחיבור שלפנינו תיאור מרטיט שנכתב ע"י אחד מרבותינו הראשונים על עוצם גדלותו של רבינו אלעזר מגרמייז"א בעל הרוקח זכר צדיק וקדוש לברכה, וכך כותב: "ומצינו במורה חטאים שקיבל הר"ר אליעזר מגרימייזא מפי מלאכי מעלה במעמד הנביאים ודוד ושלמה ואליהו".
בנוגע לזיהוי המחבר, ניתן לומר בזהירות שיש סיבות חזקות לייחסו לרבינו משה מקוצי בעל הסמ"ג, משום שכל אופי החיבור תואם להפליא לפועלו הגדול של הסמ"ג שסובב בגלויות ישראל להוכיחם על קיום המצוות, ודרש דרשות לעם ישראל, והרבה מן הדברים שבחיבור שלפנינו נמצאים בסמ"ג, בפרט כאשר הסמ"ג כותב שכך דרש בגליות ישראל ובגלות ירושלים אשר בספרד, הדברים נמצאים לפנינו בחלקם מלה במלה כלשון הסמ"ג, ללא שום איזכור לסמ"ג, יתירה מזו שדברי הסמ"ג במצות לימוד התורה נראים כקיצור מתוך החיבור שלפנינו, מנגד יש דין אחד או שנים שלא כ"כ תואמים לסמ"ג, ויתכן שחזר בו, יש גם בחיבור דין שלכאורה חידשו רבינו פרץ בהגהות סמ"ק והובא בארחות חיים ובכלבו, ויש גם הרבה הקבלות לסמ"ק וארחות חיים, כמו כן נראה שלפני המחבר היה את הספר "מורה חטאים" של הרוקח בנוסח המובא בכלבו, אך יתכן שהספר מורה חטאים שהיה לפני הכלבו היה גם לפני המחבר, כמו כן יתכן שחיבור זה היה נגד עיניהם של הסמ"ק ורבינו פרץ והארחות חיים והם העתיקו ממנו, יש גם קצת מקום לחשוב שאולי החיבור הוא של מהר"ם מרוטנבורג שגם הוא מביא את דרכי התשובה של הרוקח, וקצת התאמה שנמצא ביניהם, אך אין לכך ביסוס מספיק, למעשה עד שלא ימצא כת"י אחר המעיד על זהות המחבר קשה לקבוע בבירור מי הוא המחבר, אלא אם כן נגלה עוד הקבלות ברורות מתוך החיבור עצמו.
הכתיבה נאה מאוד, כתב אשכנזי, על קלף דק מאוד ונאה מאוד, החיבור כולו מכיל 30 עמודים (15 דף כתובים משני הצדדים) 24 שורות בכל עמוד, 14 על 19 ס"מ גודל כל עמוד.
…………………………………
יש לך שאלות על פריט זה?
אנחנו זמינים לענות גם
בווצאפ >>>
