'דעם רעב'ס בענקיל'
כסא קדשו של האדמו"ר הקודש רבי יואל מסאטמאר בארץ ישראל
על כסא קדוש זה ישב האדמו"ר עוד בק"ק סאטמאר, ולאחמ"כ הובא לירושלים ובו השתמש האדמו"ר כל ימי שבתו בירושלים בשנת תש"ו – במשך כל שעות היום והלילה, הן בעת תפילותיו, הן בעת עריכת השולחן הטהור, והן בעת קבלת קהל, ועליו אף היה מתנמנם, לאחר שעות לימודו (שכידוע לא ישן כלל במיטה בשנים אלו).
סיפורו של הכסא
הכסא במקורו היה של הגה"צ רבי ישעיה קליינמאן דומ"ץ סאטמאר, שהשתמש בו גם באספות בית הדין, כשהיה כ"ק האדמו"ר רבי יואל מסאטמאר מופיע לעמוד בראש ישיבות בתי הדין, או באספות שונות, היה כ"ק האדמו"ר יושב על כסא זה בקביעות.
לאחר השואה, כשחזר נכדו של רבי ישעיה, ה"ה רבי משה יעקב ווייס זצ"ל לימים רב ואב"ד נוה אחיעזר לעיר סאטמאר, מצא שהכסא שהוטמן שרד לפליטה ולא נבזז על ידי הערלים, ושלח אותו לירושלים אל אחיו הגה"צ רבי דוד מאיר וויס לימים ר"מ בישיבת בעלזא.
משהגיע האדמו"ר לירושלים בשנת תש"ו, נודע לו שהכסא נמצא בירושלים וביקש באמצעות המשב"ק רבי יוס'ל אשכנזי שברצונו להשתמש בכסא זה, ואכן הכסא הועבר לבית מגורי כ"ק האדמו"ר.
בעל הכסא הרד"מ ווייס מספר שבזכרונו שמור עדיין, איך הרה"ח רבי משה ישעיה ברקוביץ ז"ל חתן ר' ישראל בריעף לקח את הכסא על הראש והביאו אל בית הרבה בשמחה, והשתמש בו הרבה כאמור בכל שעות היממה עד נסיעתו לברוקלין.
משהוחזר הכסא לבית הרד"מ ווייס, היה אביו הגה"צ רבי אברהם צבי ווייס זצ"ל דומ"ץ סאטמאר ואח"כ גאב"ד נוה אחיעזר [חתן הגה"צ רבי ישעיה הנ"ל] מכנה אותו תמיד בחיבה 'דעם רעב'ס בענקיל' והיה מזהיר תמיד להתייחס אליו בכבוד.
מצורפים מסמכים ואישורים
כורסת עור בצבע בורדו, בסיס ורגליים מעץ, קרעים בעור ובלאי מחמת שימוש.
