סדר תיקון שערך המקובל רבי יהודה פתייה לנשמת נביא השקר נתן העזתי בעל 'חמדת ימים' לאחר שהתגלה אליו בחלום -כתוב בעצם כתב יד קדשו.
תיאור החלומות שבהם נגלה נתן העזתי אל המקובל האלוקי רב יהודה פתייא וגילה לו שהוא מחברו של הספר 'חמדת ימים' וסדרי תיקון הנפש שערך לו, כדי להצילו מהגיהנם, כתובים וחתומים בעצם כתב יד קדשו של המקובל האלוקי הקדוש והטהור רבי יהודה פתייה זצ"ל.
וזה סיפור המעשה: בליל שני של חנוכה שנת תרע"א בעת שלמד רבי יהודה פתייא בספר 'חמדת ימים' נרדם על גבי הספר והנה מופיע לו בחלומו נתן העזתי [וכאן מתאר רבי יהודה איך הוא היה נראה] וחושף בפניו שהוא חיבר את הספר חמדת ימים במטרה להדיח את עם ישראל, כדי שאח"כ ישמעו לדבריו כי ש"צ הוא משיח ואף מנסה להדיח את רבי יהודה להאמין בש"צ ומבטיחו שאם יעשה כן ילמדו את כל ארבעת חלקי הספר ברגע אחד.
בעקבות חלום זה וחלומות נוספים, החליט רבי יהודה לערוך סדר תיקון לנשמתו של נתן העזתי. הוא אוסף י"ב בחורים צעירים מישיבתו אשר אין בהם טעם חטא.
'והלכנו לבהכנ"ס וישבנו בהיכל הקדש וקודם כל דבר, צרפנו עמנו השכינה ועשינו התרה לנר"ן [לנפש רוח נשמה] שלו מן החרמות והנדויים והקללות והנזיפות והשמתות שעשו לו חכמי ורבני הדור ההוא זיע"א…
והלכנו להקיף את התיבה שבה הס"ת… ותקענו ג"פ תשר"ת והפרשנו צדקה בעד נר"ן על נתן…'.
ובליל שני של ר"ח בא אליו בחלום שליח מנתן העזתי והבין ממנו שנתנו לנתן רשות להיכנס לגיהנם ומתוך כך הבין שהתיקון הועיל ועתה מתחילה כפרתו.
בסוף הדברים כותב רבי יהודה שבאותה שנה שעשה את התיקון הנ"ל 'מצאוני צרות רבות ורעות עד כי קצתי בחיי…'.
בשולי צד ב' הוא מתפלמס עם הגאון המקובל רבי מנחם מנכין הלפרין שהחזיק שהמחבר חמדת ימים אינו נתן העזתי ומוכיח שאיזה פיוט שהמקובל הנ"ל נהג לשורר רמוז בו שמו של נתן העזתי. בשולי הדברים חתם רבי יהודה את שמו: יאודה יצ"ו.
[1] דף בגודל: 1725 ס"מ, כתוב משני צדדיו הכל בעצם כתי"ק, במצב טוב, שמור בתוך קופסת עור מהודרת. תוכן הדברים נדפס בכמה וכמה שינויים
בספרו מנחת יהודה (בגדאד תרצ"ג) ישעיה פרק ל (אות פב).
{ראוי לציין שכל מה שכתבנו שנתן העזתי הוא בעל חמדת ימים הוא על פי דברי החלומות של רבי יהודה, וכך סבר גם הגאון רבי יעקב עמדין, אכן רבים וטובים מגדולי ישראל סבורים שבעל חמדת ימים, מקורו טהור וכל דבריו מיוסדים על אדני אמת וצדק}
הגאון הקדוש המקובל רבי יהודה פתייה זצוק"ל
מגדולי המקובלים בדורות האחרונים היה הגאון העצום בנגלה ובנסתר רבי יהודה ב"ר משה יהושע פתייה, איש אלוקים קדוש, דמות פלאית ויחידה במינה, נודע כרופא חולים, מחיה נפשות שבורות ונדכאים, פוקד עקרות, פותר חלומות, יד ושם לו בכתיבת קמיעות, גלגולי נשמות וסילוק שדים,
ובעיקר יצא שמו לתהילה בכוחו הנפלא בהוצאת רוחות רעות ו'דיבוקים' אתם היה שח כדבר איש אל רעהו כפי שהדבר בא לידי ביטוי בספר 'רוחות מספרות'.
בימי מלחמת העולם השניה, ערך תפלות ותיקונים רבים להצלת יושבי ארץ ישראל מידי הצר הצורר. וכל חייו שפך תפילות אין ספור על צער השכינה וצערן של ישראל.
רבי יהודה נולד בבגדאד בשנת תרי"ט, וקבל תורה מפי גדולי חכמי בגדאד, כן ספג תורה ויראה בדרשותיו של ה'בן איש חי'.
בעודו צעיר לימים נמשך ללימודי הח"ן וכבר בגיל עשרים וחמש סיים את חיבורו העמוק 'יין הרקח' הכולל פירוש על האדרא רבא וזוטא.
יבול ספריו וחיבוריו בקבלה הוא עצום, מהם: בית לחם יהודה – ביאור מקיף על ספר עץ חיים למהרח"ו שלא מש משולחנם של המקובלים, מנחת יהודה על התורה, מתוק לנפש על 'סבא דמשפטים', עטרת רחל, אסירי התקוה, כתר צדיק, אפיקי מים וחסדי דוד.
